שחרורו אתמול של דומיניק שטראוס-קאהן וסגירת התיק נגדו גרמו לחסידיו ותומכיו המרובים – כמה חברים בכל מקום יש לאיש עשיר ומפורסם – לתקוף את מאשימיו, כאילו מדובר במשפט צדק שהסתיים. אבל שחרורו של דומיניק שטראוס-קאהן, בטענה שהמתלוננת איננה אמינה איננו מעשה צדק, אלא עוול גדול שמאפיין את מערכות המשפט, שככל שהינן שיוויוניות וצודקות יותר ממערכות אחרות בחברה, עדיין הן מעדיפות במידה רבה את החזקים והעשירים. השחרור הזה מקבע את נחיתותן ומעצים את פגיעותן של נשים בכל העולם כולו, והנימוקים שלו הם נימוקים מבישים מאין כמותם, שמחזקים את התחושה שלגברים רבי עוצמה זכות לאנוס נשים כרצונם, ובפרט כאלה שמעמדן נמוך ומעורער.
אין שום ספק בכך שהתקיים בין דומיניק שטראוס-קאהן לחדרנית נאפיסאטו דיאלו, מהגרת מאפריקה, מין אוראלי: על חולצתה נמצאו סימני זרע שלו, ועל השטיח נמצא כתם זרע מעורב ברוקה. שטראוס-קאהן לא יכול היה להכחיש את קיום המגע המיני. הוא טען איפוא את הטענה הנצחית של אנסים חכמים – משה קצב הוא אנס טיפש – שאלה היו יחסים בהסכמה.
כאשר אנס טוען שהיו יחסים בהסכמה קשה מאד להוכיח את ההיפך, אלא אם כן האשה חבולה בצורה קשה במיוחד. נאפיסאטו דיאלו היתה חבולה, היו על גופה חבורות, אבל לא היו חבלות קשות. כתם הזרע המעורב ברוקה נמצא ליד האמבטיה. הכרטיס האלקטרוני שבאמצעותו היא נכנסה לחדר ויצאה ממנו לימד על כך ששהתה עם דומיניק שטראוס-קאהן שבע דקות. זמן מוזר לאהבה, העירה בצדק אבירמה גולן, העיתונאית היחידה בעיתון "הארץ" שלא דיבררה את שטראוס-קאהן. האחרים היו כמובן עיתונאים גברים וכולם הם חבריו ויודעים בוודאות שאין להעלות על הדעת שהוא אנס אשה בכוח. כיצד יכולים גברים לדעת אם גבר מסוגל או לא לאנוס אשה? לפי מעמדו הפוליטי, או לפי מידת החברות ביניהם? לא רק הזמן היה מוזר לאהבה. גם המקום, ליד האמבטיה. האם זוג שמקיים יחסים בהסכמה לא היה מעדיף את המיטה? ואיזו מין הסכמה זו, בין חדרנית שמעולם לא ראתה אותו קודם לכן, לראש קרן המטבע העולמית? מתי בכלל הם הספיקו להכיר ולהגיע להסכמה? האם יש אדם אחד שאינו מנוול או אידיוט שיכול להאמין לסיפור ההסכמה הזה? ואם היא הסכימה למין אוראלי, בתוך דקה או שתיים מאז כניסתה לחדר, איזה חופש היה לה להסכים בדיעה צלולה, חדרנית מהגרת מאפריקה מול אחד האנשים החזקים בעולם?
מדוע איפוא שוחרר שטראוס-קאהן? כי התברר שהחדרנית שיקרה לשלטונות ההגירה בארצות-הברית וסיפרה שעברה באפריקה אונס קבוצתי. היא גם שיקרה לרשויות המס. היא גם ניהלה שיחת טלפון עם ידיד המרצה מאסר על הברחת סמים.
מה כל זה קשור לתלונת האונס? זה לא קשור. מהגרים משקרים הרבה כדי לקבל אשרת כניסה לארצות נחשקות. גם עיאן הירשי עלי, אשה מלומדת ואמיצה, שיקרה כדי להיכנס להולנד. מהגרים בכלל משקרים ומרמים הרבה, כי מציאות חייהם מאד מאד קשה, רובם עובדים בעבודות הקשות והבלתי נעימות ביותר, וחשופים למירמה, הונאה ופגיעה. האזרחים שעושקים ומנצלים מהגרים, ואף אלה שפוגעים בהם בדרך נפשעת, למשל אלה שאונסים נשים, חומקים לרוב מעונש, כי מהגרים לרוב אינם מתלוננים. הם מפחדים, ובצדק.
לכל זה אין שום קשר לאשמת האונס. כאשר אשה מתלוננת על אונס, צריך לבדוק אם קרה אונס. במיוחד כאשר יש ראיות חזקות כמו אלה שיש במקרה הזה, ולא אם האשה אמינה או שקרנית. הרי אין זו תלונה שנסמכת על עדות האשה בלבד. יש תוצאות בדיקת דנ"א שזיהו זרע על השטיח וזרע על חולצתה, יש תיעוד רפואי של חבלות על גופה. היא חדרנית שלא הכירה את שטראוס-קאהן קודם לכן, והיא היתה בחדרו שבע דקות. אין שמץ היגיון בטענה שהיו ביניהם יחסים בהסכמה. אין שום ספק ששטראוס-קאהן כפה את עצמו עליה, וגם אם אכן הסכימה מתוך אימה ופחד לקיים עמו מין אוראלי, אין שום ערך לכזו הסכמה. אם שיקרה לשלטונות ההגירה או לרשויות המס, זה איננו פוטר את המדינה מהחובה להגן עליה ממעשי אלימות קשים כמו אונס, וזה איננו פוטר את המדינה מהחובה להביא את עניינה לבית המשפט ולבררו עד תומו. אם הדבר לא נעשה כן, הוא לא נעשה לא מפני שהיא שקרנית, אלא מפני שהיא מהגרת, מפני שהיא שחורה, מפני שהיא אשה אלמונית ונחותת מעמד, שנאנסה על ידי גבר חזק במיוחד, שפגע גם בנשים אחרות, ומפני שכאשר אדם הוא רם מעלה, בכל מקום בעולם, גם במדינות המתיימרות להיות דמוקרטיות שיוויוניות, סוגרים את תיקו מבלי להביאו למשפט, במיוחד כאשר הוא אונס אשה שנחשבת נחותה ממנו, או כמה נשים כאלה. כמעט אותו הדבר קרה גם בישראל, ונמנע רק במזל, בגלל עודף ביטחון עצמי של הנאשם.
איש לא גרם עוול לדומיניק שטראוס-קאהן. הוא זה שגרם עוול לחדרנית שרצתה רק לעבוד ולהתפרנס ולחיות בשקט, פגע בה מאד והרס את חייה והכפיש את שמה. היא לא הראשונה. קדמו לה נשים אחרות. אחת מהן, פירושקה נאד ההונגריה שעבדה איתו בקרן המטבע הבינלאומית והוא כפה עליה לקיים עמו יחסי מין, לא התלוננה על אונס, אמרה שיחסי המין היו בהסכמה, אבל שהוא הפעיל עליה לחצים קשים, ניצל את מעמדו, ואיננו צריך להיות מעביד של נשים. אם הוא נחלץ ממשפט אונס ומעונש על פשעו, מעמדו וכספו גרמו לכך ולא חפותו וצדקתו. לא מי שהאשים אותו צריך להתנצל, אלא מי שהגן עליו ועדיין מגן הוא זה שצריך להתבייש.
