היום, תשיעי בנובמבר, מלאו שבעים ושש שנים לליל הבדולח. אני מביאה להלן
תרגום כתבת שער של ארנסט הימר בשבועון "דר שטירמר" מאותו חודש נובמבר
1938, שמודיעה בשמחה על החוק שעמד להיכנס לתוקפו בשלושים בנובמבר 1938, ואסר על
עורכי דין יהודים לייצג מכאן והלאה לא יהודים, וסיפורים לילדים של הימר בהמשך. התיחסות
של "דר שטירמר" לליל הבדולח עצמו תמצאו ברשימתי "דר שטירמר על ליל הבדולח". תרגומים נוספים מ"דר שטירמר" תמצאו תחת התגית בשם זה,
וכתבות נוספות על הנאצים והשואה תחת התגיות נאצים, שואה, הכחשת השואה, אנטישמיות,
גרמניה.
דר שטירמר
שבוע 45, נירנברג, נובמבר 1938
לא עוד עורכי-דין יהודים!
שוב התמלאה דרישת ה"שטירמר"
גרמניה הנאציונלסוציאליסטית חוקקה ב-27 בספטמבר 1938 חוק, שעל פיו החל מן ה-30 בנובמבר שנה זו ואילך, אסור ליהודים לפעול כעורכי-דין. באוסטריה יפרשו עורכי-הדין היהודים ב-31 בדצמבר. לייעוץ וייצוג של יהודים בבתי המשפט יוסמכו עורכי-דין יהודים לשעבר כ"יועצים". אבל הם יורשו לייצג רק את בני גזעם. נאסר עליהם במפורש להסדיר עניינים משפטיים של לא יהודים. הלשכות של יועצים יהודיים תהיינה מסומנות בשלט כעסקים יהודיים.
עם צו זה ביצעה ממשלת הרייך פעולה, שהינה אבן דרך בתולדות המשפט
הגרמני. שלא מרצוננו אנו נזכרים בתקופה, שבה הציפו עורכי-דין יהודיים בהמוניהם את
בתי המשפט הגרמניים. עוד בראשית שנת 1933 פעלו בברלין 1879 (!!) עורכי-דין יהודים.
גרוע עוד יותר היה הדבר באוסטריה, שם היה חלקם של היהודים 85 אחוזים ממניינם של
עורכי הדין. זה היה מחריד. בתי המשפט הגרמניים היו למגרש-המשחקים של נוכלים מגזע
זר. בקושי נמצא סימן לניהול משפטי גרמני. בכל אולמות המשפט עורכי-דין יהודים דיברו את דיבורם היהודוני [mauschelten].
אבל הם לא היו נציגי החוק, אלא מפירי החוק! הם לא היו לוחמי האמת, אלא לוחמי השקר.
בכל מחשבתם והתנהלותם הם חשו את עצמם אך ורק כנציגי העם היהודי. ולכן הם שאפו
להטביע את פרשנות החוק הגרמנית בחותם הרוח היהודית. אותה רוח יהודית שמשווה את הלא
יהודים לחיות ומתירה כל פשע נגדם.
מה דמותו של המשפט הגרמני בעיני היהודי מראה לנו התלמוד, ספר החוקים
הסודי של היהודים. פה כתוב:
"ערכאות של גויים אינן נחשבות ליהודים כערכאות." (חושן
המשפט, עמ' 68, עמ' 253, 32, עמ' 22, 2.) [לא מצאתי את המקום והנוסח המדויק, כנראה
הכוונה לאיסור דיון בערכאות של עכו"ם, ע.פ.]
בתי משפט של לא יהודים הינם עבור היהודים רק הזדמנות רצויה להרוויח
כסף. וכך ראו גם עורכי-הדין היהודים במקצועם רק עסק. עסק שבאמצעות שקר ומירמה,
באמצעות תיאטרון יהודי אמיתי, באמצעות חוצפה יהודית אמיתית וחוסר-בושה, מניב סכומי
עתק. "כישרונם" של עורכי-הדין היהודים היה רק להפוך צדק לעוול ולהגן על
פושעים מלידה מפני עונש.
כאשר הנאציונלסוציאליזם נטל על עצמו את הנהגת המדינה, נשבר באמצעות
החוק מן ה-7 באפריל 1933 שלטון היהודים על התנהלות המשפט הגרמני. חלק גדול מעורכי
הדין היהודים הורחק. למרות זאת עד עצם היום הזה פעילים הרבה יותר עורכי-דין יהודים
משידוע לציבור. כך גילתה באחד בינואר 1937 לשכת עורכי-הדין בנירנברג 64 יהודים.
במינכן היו 105, בהמבורג 112, בפרנקפורט על המיין 115, בברסלאו 213 ובברלין 934
עורכי-דין יהודים. בכל הרייך הישן היו בשנת 1937 עדיין 2273 עורכי-דין יהודים
פעילים.
מצב זה היה בלתי נסבל, ולכן חוקקה ממשלת הרייך את החוק החדש. כעת
הגיעה שלטון עורך-הדין היהודי לקצו. עורכי-הדין היהודים נעלמים! רק אחדים מהם
מורשים לפעול כ"יועצים". למשל לכל מחוז פרנקוניה יורשו רק ארבעה יהודים.
יותר לא צריך! האדונים היועצים יכולים כעת להתכתש עם בני גזעם. אבל העם הגרמני לא
רוצה יותר לשמוע דבר על "עורכי-דין" יהודים.
כבר לפני שנים ארוכות העלה ה"שטירמר" את הדרישה שעורכי הדין
היהודים יסולקו מניהול המשפט הגרמני. ולכן גורם החוק החדש במיוחד
ל"שטירמר" סיפוק מיוחד.
ארנסט הימֶר
ארנסט הימר שימש ככתב "דר שטירמר" עוד משנות העשרים, וכמורה
לשעבר העשיר את ספרות הרייך השלישי בספרי ילדים, שהם למעשה ספרי הדרכה לשנאת
יהודים שפירסם מו"ל "דר שטירמר" יוליוס שטרייכר. בשנת 1938, שהיתה
עבור ארנסט הימר שנה פוריה במיוחד, הוא פירסם את ספר הילדים "פטריית הרעל",
כאן המקור בלוויית איורים. אני מתרגמת כאן את הסיפור הראשון, או הפרק הראשון מתוך
הספר, שגם בו נזכרים עורכי-דין יהודים, בקצרה בפרק הראשון וגם בפרק קצרצר מיוחד שתרגומו
בהמשך:
אם ובנה הקטן אספו פטריות ביערות גרמניה. הבן מוצא כמה פטריות רעל.
האם מסבירה לו, שיש פטריות טובות ורעילות, וכאשר הם בדרכם הביתה, היא אומרת:
"ראה, פרנץ, עם האנשים בעולם זה בדיוק כמו עם הפטריות ביער. יש
פטריות טובות ואנשים טובים. אבל יש גם פטריות רעות, רעילות, ואנשים רעים. ואנחנו
חייבים להתגונן מפני אנשים רעים בדיוק כמו מפני פטריות רעילות. אתה מבין את
זה?"
"כן אמא", עונה פרנץ, "אני מבין, שבהתעסקות עם אנשים
רעים יכולים להיגרם לאדם קשיים, בדיוק כמו כשאדם אוכל פטריה רעילה. יש כאלה שאפילו
מתים מזה!"
"והאם אתה יודע גם מיהם האנשים הרעים האלה, פטריות הרעל
האנושיות?" המשיכה האם.
פרנץ ענה בגאוה: "כמובן שאני מכיר אותם, אמא! אלה היהודים! המורה
שלנו סיפר לנו עליהם לעתים קרובות!"
האם משבחת את בנה על חכמתו, ומתארת את הסוגים השונים של יהודים
רעילים: עורך-הדין היהודי, ספסר הקרקעות היהודי, שוחט הבשר הכשר, הרופא היהודי,
היהודי שנטבל, וכן הלאה.
"ככל שהם לבושים יפה או מתנהגים בידידות, כדי לשכנע אותנו פי אלף
בכוונותיהם הטובות, אסור לך להאמין להם! יהודים הם יהודים, וכאלה הם נשארים! לעַמֵּנו
הם רעל."
"כמו פטריית הרעל!" אומר פרנץ.
"כן, ילדי! בדיוק כמו שפטריה אחת יכולה להרוג משפחה שלמה, כך
יכול יהודי אחד להחריב כפר שלם, עיר שלמה, אפילו עם שלם."
פרנץ הבין. "אמרי לי, אמא, האם כל הלא-יהודים יודעים שהיהודי
מסוכן כמו פטריית רעל?"
האם נדה בראשה. "למרבה הצער לא, ילדי. יש מיליוני לא-יהודים שעדיין
אינם מכירים את היהודים. לכן אנחנו חייבים להאיר את עיני האנשים ולהזהיר מפני
היהודים. גם את ילדינו אנו חייבים להזהיר. בנינו ובנותינו חייבים ללמוד להכיר את
היהודים. הם חייבים ללמוד שהיהודי הוא הפטריה הרעילה ביותר שישנה. כפי שפטריות
רעילות צומחות בכל מקום, כך מוצאים יהודים בכל ארץ בעולם. כפי שפטריית רעל מובילה
לעתים קרובות מדי לאסון נורא, כך היהודי הוא מקור לאסון ומצוקה, מחלה ומות."
גרמנים חייבים ללמוד להכיר את פטריית הרעל היהודית. הם חייבים להכיר
את הסכנה שהיהודי מהווה לעם הגרמני ולכל העולם. הם חייבים ללמוד שהשאלה היהודית
נוגעת לכולם. הסיפורים הבאים מספרים לנו את האמת על פטריית הרעל היהודית. הם
מציגים לנו את הדמויות הרבות שהיהודי לובש. הם מציגים את שחיתותו ושפלותו של הגזע
היהודי. הם מראים לנו מהו היהודי באמת:
השטן בדמות אדם!
עורך-הדין היהודי הוא איפוא הראשון בסוגי היהודים המסוכנים, אפילו
לפני הרופא היהודי, שגם הוא מסוכן. לעורך-הדין היהודי מוקדש גם סיפור קצר בהמשך
הספר:
סיפור זה מספר כיצד עורך-דין יהודי גבה שכר, על כך שהבטיח אותה הבטחה
של תביעה והגנה לשתי נשים גרמניות. פסק-הדין: שתיהן היו אשמות, שתיהן היו חייבות
לשלם. אחרי ההליך המשפטי התברכו שני עורכי-הדין שסידרו כך את העניין למען העסק
הטוב והרווח הקל.
שתי הגברות גם גילו מאוחר יותר שרומו. הן כרתו ביניהן שלום ולמדו מכך:
לא לריב, ולעולם לא ללכת לעורך-דין יהודי.
לעורך-הדין היהודי אין שום כבוד
הוא הולך לבית-משפט רק בשביל מעות.
ראו גם מאמר של מרי מילס שמתייחס לספרי הילדים של הימר באתר נזכור.
הרשימה מוקדשת לזיכרו של אחי, פרופ' גלעד מרגלית, שנפטר ב-23 ביולי האחרון, וחסר לי מאד.
