יום שבת, 2 בספטמבר 2017

האיום על הדמוקרטיה



ביום ששי שעבר קראתי בחלחלה עד שתיים בלילה את תיאורו של אלדד יניב כיצד התעללה המשטרה בו ובמני נפתלי, איך אחרי שסירבו להסכים מרצונם להרחקה מפתח-תקוה, הודיעו להם שהם עצורים, ואז לקחו אותם והורו להם להתפשט וחיטטו להם באברי המין כביכול כדי לחפש סמים, כביכול כיוון שזה חלק הכרחי מההליך, ואחר כך הכניסו להם לתא שהם היו בו לבדם מסומם במצב התקף, כדי שתהיה הצדקה שוב להפשיט אותם ולחטט להם באברי המין, ושוב להפשיט אותם ולחטט להם באברי המין, כאילו כדי לוודא שהמסומם לא נתן להם סמים – אולי בכלל רצו לתפור להם תיק על סמים, אבל קצת נרתעו מהתגובות הקשות ברשת למעצר, ואחר כך הביאו אותם לבית המשפט אזוקים בידיים וברגליים, שגם זה לא הליך שגרתי – ככה מביאים לבית המשפט רק אסירים מסוכנים, אנסים ורוצחים, ולא אנשים שחשודים ב"שידול להפגנה בלתי חוקית", ואז כשקצין המשטרה ראה את אנשי התקשורת הרבים באולם, הסירו מהם את האזיקים. בזמנו כתבתי כאן על פסק דין של בית המשפט העליון בארצות-הברית שהתיר חיפוש בעירום גם אצל עצירים שאינם חשודים בהברחת סמים, פסק-דין שמאד הדאיג אותי, כי כל דירדור בזכויות הפרט בארצות-הברית מיד מופיע בישראל כמו וירוס מדבק. לא שהשפלה בעלת אופי מיני של מתנגדים פוליטים היא המצאה חדשה: תחת משטר הקולונלים בארגנטינה נהגו לאנוס מפגינות ומתנגדות משטר בכלא כאמצעי שבירה שלהן, ובזמן ההתקוממות העממית במצרים נהגו הסוהרים לבצע באסירות "בדיקת בתולים", וכך נהגו גם בעיתונאית אמריקאית שחוותה את הבדיקה כאונס לכל דבר. השבוע דיווחה גם פעילה של נשות הכותל שגם אותן מפשיטים בהוראת רב הכותל, כביכול כדי לבדוק שאינן מבריחות ספר תורה. אנשים בעלי תודעה אידיאולוגית חזקה לא נשברים מההתעללות הזאת, אבל שוטרים שמתרגלים לבצע הליכים כאלה בשירות השלטון הופכים לשוטרים מזוהמים, כמו המפכ"ל שלהם שהורה לשוטריו וקציניו לנהוג כך, כמו שר המשטרה שאחראי לכך לפחות מיניסטריאלית, ודבריו שזו היתה טעות הם חוצפה. זאת לא היתה טעות. זה היה פשע של שלטון שהולך ומאבד את אופיו הדמוקרטי, כדי למנוע את העמדתם לדין של ראש הממשלה ורעייתו בעבירות שונות של קבלת שוחד ומירמה.
נתניהו שנהנה מסיקור תקשורתי לכל דברי הבלע שלו, ניצל כנס שנערך כביכול להרמת כוסית לכבוד השנה החדשה, ולמעשה נערך לכבוד ההחלטה הממשמשת ובאה של היועץ המשפטי לממשלה בעניין העמדת רעייתו לדין באשמת גילגול הוצאות פרטיות על המדינה שלא כדין ואשמות נוספות, כדי להכפיש באשמות שוא את מני נפתלי, שאמור להעיד כנגד רעייתו בבית המשפט. עורך-דינו של נפתלי הגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה על שיבוש הליכי חקירה, אבל לדעתי זו עבירה חמורה יותר של איום על עד, שאזרח רגיל שהיה נוהג כך היה נעצר על עבירה כזאת, ולדעתי זה גם איום על רשויות החוק והשופטים. גם הפסל וההפגנה נגד מרים נאור של הפעילים נגד האפריקאים בדרום תל-אביב חשודים בעיני כיוזמה של נתניהו, שמיד אחרי פסק-הדין הגיב נגד החלטת בית-המשפט וגם ביקר ביקור מתוקשר בדרום תל-אביב יחד עם שרת התרבות מירי רגב שמזוהה עם אמירתה שהמסתננים הם סרטן בגוף המדינה – כאשר הממשלה מצדה לא עשתה דבר כדי לעזור לתושבי דרום תל-אביב, מקומיים וזרים כאחת, מלבד לשסותם כדרכה אלה באלה - גם ההפגנות האלה נגד נאור חשודות בעיני כקשורות לדברי נתניהו בעת ביקורו בדרום תל-אביב, ונושאות לעניות דעתי אופי של איום על בית המשפט העליון, שדן בימים אלה בקיום ההפגנות בפתח-תקוה, מאחר שיש בהן משום איום עקיף כלפי נשיאת בית המשפט העליון, שאם תתיר את המשך ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה, יהיה מי שיארגן הפגנות נגדה ליד ביתה. אני משוכנעת שמרים נאור לא תירתע עקב האיום המרומז הזה מלהגן על זכות ההפגנה וחופש הביטוי בישראל, שראש הממשלה מנסה לערער כדי להגן על המשך שלטונו, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת התנהגותם של ראש הממשלה ועושי דברו. לתחושה הקשה מוסיפים דברי שרת המשפטים איילת שקד על פסק-הדין בעניין מבקשי המקלט, שאף הם מהווים התקפה פרועה על בית המשפט העליון ועל זכויות הפרט בכללן, תוך קביעה מרומזת שכיבוד זכויות הפרט סותר את הציונות, דבר שהוא הפוך מהאמת: הזרמים העיקריים בציונות תמיד ראו בתנועה הציונית תנועה דמוקרטית שמכבדת את זכויות הפרט, שכן סיבת קיומה היא רדיפת היהודים על לא עוול בכפם, ולכן הציונות ראתה בעשיית צדק את אחד מיסודותיה, ומי שסוטה מן התפיסה הציונית לטובת לאומנות דורסנית הם אנשי הבית היהודי, ולא שופטי בית המשפט העליון.
השבוע שאלתי את עצמי ברצינות האם ישראל תחת שלטון נתניהו, ארדן, רגב ושקד, מאבדת את אופיה הדמוקרטי. אינני מאלה שמקדמים את הסיפור על ישראל דמוקרטית להפליא שהפכה ללא דמוקרטית בעקבות כיבושי 1967. אני זקנה מדי לכך. הדמוקרטיה הישראלית תמיד היתה בעייתית מאד: מאז 1948 ועד 1966 חיו ערביי ישראל תחת מימשל צבאי, נתונים להתעמרות שירות הביטחון והצבא, וגם למעשי טבח ממש. עולים חדשים, בני עדות המזרח וגם ניצולי שואה מאירופה, נשלחו בכפייה למעברות ולעיירות פיתוח נידחות בגבולות, והוחזקו שם לא פעם בתנאים שדומים למאסר, ותינוקות נחטפו מהוריהם בשיטתיות והועברו לאימוץ. דוקא אחרי 1967, בגלל תהליכים חברתיים וגם בגלל ההתעשרות וההתחזקות של בעלי ההון והבורגנות והתקשורת החופשית בישראל, החל תהליך של דמוקרטיזציה מואצת, והוא נמשך לסירוגין, לצד המשך הדיכוי וגזל האדמות של ערביי ישראל והפלשתינים בגדה המערבית שנמשכים עד היום. אבל תחת שלטון נתניהו יש תחושה חזקה שכיבוד זכויות הפרט הולך ונשחק במהירות, ושהממשלה פועלת בשיטתיות לצמצומן ושלילתן של הזכויות האלה: דברי השרה שקד תואמים את מעצרם של יניב ונפתלי לא פחות משהם תואמים את היחס למבקשי המקלט: דבריה מהווים מתן לגיטימציה גורפת להפרת זכויות האדם במדינת ישראל, שהיא מעצם תפקידה אמורה להגן עליהן יותר מכל אדם אחר במדינה.
מה שעודד אותי מעט הוא ששי שטרן הזמין את מני נפתלי לתכניתו, שאיננה מסתפקת ברכילות והצחקה, והניח לו להתבטא בלי "איזון" שתמיד מעניק עדיפות לראש הממשלה, וההפגנה הגדולה הערב בפתח-תקוה, שבאדיבות נתניהו והמשטרה הפכה מהפגנה נגד שחיתות להפגנה למען הדמוקרטיה בישראל. אני מצטערת בכל מוצאי-שבת שאינני יכולה להגיע לשם מירושלים, והייתי רוצה מאד שהמפגינים יעלו פעם לירושלים, ויפגינו מול בית ראש הממשלה, כדי שאוכל להצטרף אליהם, וגם מפני שבסופו של דבר, זה המקום שבו תושבי מדינת ישראל שחרדים לאופי מדינתם צריכים עכשיו להפגין ולהפגין ללא הפסקה.