מה שבאמת מטריד

אולי אני שאננה מדי לגבי סכנת מלחמה עם איראן, אבל לא נראה לי שנתניהו רוצה לתקוף את איראן. אם נתניהו היה רוצה לתקוף את איראן, אריה דרעי לא היה אומר שצריך להגיב רק בתיאום עם האמריקאים, שכידוע לא מעוניינים בשום אופן שישראל תתקוף באיראן. ממילא רק הדעה של נתניהו משנה, כי הוא עושה רק מה שהוא רוצה בהתאם לאינטרס האישי שלו ולא מתחשב בדעות של אחרים, אלא אם כן הוא מרגיש מאוים, וביידן בהחלט מאיים עליו שלא יעז לתקוף באיראן. לא האמנתי שטייסים אמריקנים ובריטים וצרפתים וירדנים יתגייסו לעזור לבלום את המתקפה האיראנית עלינו. אני יודעת שהם חששו שישראל תיפגע קשה כי הם חששו שבמקרה שישראל תיפגע קשה היא תתקוף חזרה וכל האיזור ידרדר למלחמה, אבל בכל זאת היתה לי הרגשה טובה מכך שמדינות אחרות התגייסו לעזור לנו לבלום את המתקפה האיראנית. נעים לחשוב שעדיין יש לנו ידידים, גם אם יש להם אינטרס משלהם. היה יפה לראות איך ביידן החמיא לטייסים האמריקנים ורישי סונאק החמיא לטייסים הבריטים ומקרון החמיא  לטייסים הצרפתים ונתניהו החמיא לעצמו.

מה שמטריד אותי והרבה יותר מכך מכאיב לי ומייאש אותי זה שאין שום צפי לעסקת שחרור חטופים. מטריד אותי גם שמדברים הרבה על כך שסינוואר איננו רוצה עסקה ואין לו אינטרס לעסקה, אבל לא מדברים על כך שחמאס הקשיח את הדרישות אחרי שצה"ל הרג שלושה מבניו של איסמעיל הנייה ושאולי זאת הסיבה להקשחה בעמדת חמאס, וזה דבר שישראל גרמה לו, וכבר כתבתי שאני משוכנעת שנתניהו יזם את החיסול, דוקא מפני שיצאה הודעה שהוא לא היה מעורב ורק הדרג הצבאי החליט וביצע את החיסול, ואני חושבת שהוא עשה את זה בכוונה ובכוונה הכשיל עסקה לשחרור החטופים, כדי להמשיך במצב מלחמה לכאורה שמסייע לו לשרוד בשלטון ועוזר לו לדכא את המחאה נגדו ואת הדרישה לבחירות. היום שוב הפגינו אנשים בגינת המשחקים ליד הבית שלי ומול הבית של נתניהו, ושמעתי אותם צועקים "הדם על הידיים של שרה נתניהו". אני לא יודעת למה הם האשימו את שרה ולא את בנימין נתניהו, אולי בגלל ששרה אמרה למשפחות החטופים לשתוק ולא למחות, שהיה עדיף שהיא תשתוק בעצמה. ראיתי שוטר רודף אחרי צעירים שברחו. מה שהפתיע אותי זה שאחרי שהם קראו קריאות הם שרו את "התקוה", כמו בהפגנות ברישיון, ומאז שהממשלה הזאת בשלטון גם המלים של "התקוה" קיבלו משמעות חדשה וטעונה, במיוחד "להיות עם חופשי בארצנו" שקשה להרגיש ככה כשמסתובבים ברחוב עזה בין הגדרות הגבוהות שהציבו מאז הלילה שהשוטרים הרביצו למשפחות החטופים וירו עליהם בבואש והאשימו אותם שהם היו אלימים וניסו לפרוץ לבית של נתניהו שזה שקר גמור כי הם היו בגינה מהצד השני של הרחוב כמו הערב. לא דיווחו בחדשות על ההפגנה הזו כי היא היתה קצרה ולא צפויה ולא היו שם עיתונאים ופרשים ומכת"זיות, ורק השכנים כמוני יצאו למרפסות והסתכלו.

ומה שהכי מטריד זה שקטאר המתווכת רוצה להפסיק את התיווך, ואולי גם זה קשור להתקפות המילוליות של בנימין נתניהו על קטאר, שכמו החיסול של בניו של הנייה גם הן נועדו להכשיל עסקה לשחרור חטופים. המזל של נתניהו זה שהוא כל כך רשע, שאנשים לא מסוגלים להאמין שהוא מסוגל להיות כל כך רשע, לכן רוב האנשים משכנעים את עצמם שנתניהו רצה עסקה וזה לא התממש בגלל החמאס, אבל זה גם בגלל נתניהו. ברור שהחמאס רוצה לשמור לעצמו מה שיותר חטופים לכמה שיותר זמן, כי זה מבחינתו הנכס ואמצעי הסחיטה שלו, וברור שחמאס יודע יפה מאד איפה החטופים, כי כמו שמורן סטלה ינאי סיפרה, היא היתה ביחד עם נועה ארגמני שאמא שלה גוססת מסרטן, ואמרו להן שישחררו רק אחת מהן, והיא היתה משוכנעת שזו תהיה נועה, אבל שחררו אותה ונועה נשארה. אולי דווקא מפני שאמא של נועה סינית וחולה מאד החמאס חושב שאם הם יחזיקו בנועה הם יוכלו לסחוט יותר. ואז בפעימה השביעית והאחרונה הם החזירו רק שבע נשים במקום עשר שהיו צריכות לחזור. וזה כישלון גדול של צה"ל שלא הצליח לאתר ולשחרר יותר משלושה חטופים, ולמרבה הזוועה גם הרג שלושה חטופים, שבדיעבד די ברור שלחצו על ההורים שלהם "לסלוח" לרוצחים של ילדיהם, כדי להשתיק את כל העניין ולא להיגרר לעימותים עם חסידי אלאור אזריה. ברור גם שלא תדרכו את חיילי צה"ל להיזהר מאד ולא לירות כשאין סכנת חיים, כי לא באמת רצו שהצבא יעשה הכל למצוא ולהשיב לישראל את החטופים, ושובר את הלב לראות את המשפחות שלהם, שחג הפסח נהפך להם לחג של אסון כמו ששמחת תורה נהפכה לאסון, ובינתיים אין תקוה ואין מציל.

 

 

 

 

 

  

חיסולים, הפקרה והאשמת הקרבן

 

כששמעתי שהרגו את שלושת בניו של איסמעיל הנייה הרגשתי רק גועל ממכונת ההרג שצה"ל הפך להיות, במקום להיות צבא הגנה לישראל, שמגן על אזרחים ומציל אותם מהאויב. אולי אם זה היה קורה בימים הראשונים אחרי הטבח, אולי הייתי מרגישה אחרת, אבל כשהחטופים מתענים שם כבר חצי שנה, ורבים מהם כבר נרצחו או מתו בסבל ובעינויים, ובמקרה המזעזע ביותר מאש חיילי צה"ל, גם החיסול הזה מעורר בי רק גועל וחרדה ואימה לגורל החטופים שעדיין חיים ושאני מייחלת ומתפללת לשובם בחיים, וחוסר האונים מטריף אותי. אני משוכנעת בלבי שנתניהו החליט על החיסול הזה כדי להכשיל כל סיכוי לשחרור חטופים שמחייב הפסקת אש ואולי הפסקת לחימה בכלל, והוא מעוניין בהמשך המלחמה ובהמשך מצב החירום כדי לשרוד בשלטון ולכן מקריב את החטופים ושולח חיילים למות במשימות חסרות תכלית שחוזרות על עצמן: שוב חזרה לבית החולים שיפא בעזה שכבר טוהר, אבל בהעדר הסדר שלטוני אחר, החמאס שב אליו, ושוב חזרה לבית חולים בחאן יונס שכבר טוהר, אבל בהעדר הסדר שלטוני אחר החמאס שב אליו, וכך חוזר חלילה. דווקא ההודעה הבלתי סבירה לחלוטין שהחיסול בוצע ללא ידיעת הדרג המדיני, דבר שמעולם לא שמעתי שהוא אפשרי, והודעה שמעולם לא נשמעה כמותה, דווקא ההודעה החריגה הזו שכנעה אותי שנתניהו חושש להיתפס כאחראי לחיסול, כדי שלא יאשימו אותו בהכשלת עסקה לשחרור חטופים, ולכן רק חיזקה מבחינתי את אחריותו לחיסול, לכל החיסולים ולכל השלכותיהם הביטחוניות והמדיניות.

גם חיסול הבכיר האיראני הוא באחריות נתניהו, אבל במקרה הזה ארצות הברית ואולי גם בריטניה וצרפת היו כנראה שותפות להחלטה, ולכן גם כולם נזעקו להגן עלינו, שזה בהחלט מחמם את הלב לדעת שיש קואליציה של מדינות שיוצאות להגן עלינו, וכנראה גם על עצמן. בכל מקרה חיסולים אינם מעוררים בי שום שמחה, אלא רק אימה וגועל וחרדה מפני מה שיקרה. ברור שההסלמה בכל החזיתות משרתת בראש וראשונה את שאיפתו של נתניהו להישאר בשלטון ולדכא את המחאה נגדו, ושהאיסור על התקהלות של למעלה מאלף איש יכול לשמש כלי בידי השלטון למנוע הפגנות גדולות. בכלל יש לי מין תחושה של חזרה לימי הקורונה והסגרים, כאשר הממשלה הולכת ומשתלטת על כל תחומי חייהם של האזרחים, סוגרת את מוסדות החינוך, מונעת הפגנות ואפילו מונעת מאנשים לעבוד ולהתפרנס וכך פוגעת אפילו בקיום הבסיסי של האזרחים.

נראה שעיקר המאמץ של ממשלת נתניהו וחסידיה לא נועד לתקן ולבנות את מה שנהרס, אלא להעביר את האשמה מממשלת האסון לקורבנותיה. ביום חמישי בערב התקיימה ברחוב עזה הפגנת ימין – לא גדולה במיוחד, רק כמה מאות אנשים - שקראה להיכנס לרפיח ולחסל בכירי חמאס. עמדתי ליד מאהל החטופים כשבידי תמונתה של אחת החטופות, ללא כל כיתוב או שלט בעל משמעות פוליטית, למעט הייחול לשובם של החטופים. למשמע הקריאות מן ההפגנה ל"ניצחון מוחלט" עצר לידי מישהו בדרכו להפגנה  ושאל בהתרסה ובחיוך (לשמחה מה זו עושה): גם אתם בעד ניצחון? כי זה המסר היורד מטה ומתפשט מלשכת נתניהו: המשפחות המתחננות להשבת החטופים הן אלה שמונעות ניצחון על החמאס, שנתניהו מעולם לא התכוון לסלק, אלא אך ורק לטפח כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, והטבח בתושבי העוטף לא שינה מבחינתו דבר. אבל צריך למצוא אשמים לכך שנתניהו ממשיך לשמר את שלטון החמאס, ומשפחות החטופים האומללות נבחרו לשמש למטרה זו, כשעיר לעזאזל של כשלון המלחמה שנתניהו לרגע לא התכוון לנהל באופן שיביא לסילוק החמאס ולהשבת החטופים, אלא רק לצורך היאחזותו בשלטון. "גם אתם בעד ניצחון?" שאל אותי חסיד נתניהו בחיוך, ועניתי לו: " אנחנו בעד שהחמאס ירצח אותנו, כמו שביבי סידר לנו." לפחות נמחק לו החיוך מהפנים והוא הלך, אבל ידעתי שאנשים כאלה, שמוכנים לתקוף את משפחות החטופים כדי לעזור לנתניהו ולעצמם להישאר בשלטון, אינם מסוגלים להשתנות, וששלטון נתניהו, כמו כל הדיקטטורות הלאומניות, מוציא מאנשים רק את הרע, וחוגג על פשעים ואסונות כמו רצח הנער בנימין אחימאיר, שמבחינת תומכיו הנאמנים ביותר של משטר נתניהו, המתנחלים האלימים, הוא בעיקר לגיטימציה לפשעי שנאה נגד ישובים ערביים, מבלי לברר מי באמת אשם ברצח. למזלם מתקפת הכטב"מים והטילים מאיראן דחקה את רצח הנער ופרעות המתנחלים בערבים לשולי החדשות, יחד עם כל השאלות הקשות האחרות שאנשים העלו בתגובותיהם לרצח: היכן הוריו של הנער? מי שלח נער בן 14 לבדו למרעה בשש בבוקר באזור מועד לפורענות? מדוע הוא הולך לרעות צאן ולא לומד בבית הספר, היכן שנערים בגילו אמורים לבלות בבוקר במסגרת חוק חינוך חובה? האם מי שהפקירו את עוטף עזה מפקירים גם את ילדיהם שלהם? האם ההפקרה המוחלטת, וההפקרות המוחלטת, היא צדו השני של שיח הניצחון המוחלט?

השאלות רבות, אבל אין קול ואין עונה.

עם לא מצוין

 

האמירה הכי מעצבנת שאני שומעת עכשיו בכל מקום היא שהממשלה זוועה, אבל העם שלנו מצוין. אם העם שלנו כל כך מצוין, למה הוא בחר ממשלה שמורכבת מנתניהו, סמוטריץ', בן-גביר, דרעי וגולדקנופף? איך עם מצוין יכול לבחור ממשלה כזאת? איך עם מצוין בוחר שוב ושוב לראשות הממשלה באדם כמו נתניהו, שהאנוכיות הקיצונית שלו, החזירות, הנהנתנות, העמדת האינטרסים האישיים לפני טובת המדינה, הרשעות, השקרנות, הנקמנות, הפלגנות, עלייתו לשלטון על גופתו של יצחק רבין שנגדו הסית בסגנון שלא היה מוכר בישראל לפניו, הרברבנות ללא כיסוי, גרירת ישראל לארבע מערכות בחירות בזו אחר זו, הסירוב לכבד את ממשלת בנט-לפיד והתרת דמו של בנט שבנס לא הסתיימה ברצח פוליטי נוסף, כל אלה היו ידועים ומוכרים לציבור היטב, כשבחר בו בפעם הששית להרוס את מדינת ישראל? לא רק השלטון צריך לקחת אחריות למעשיו, גם הבוחרים שבחרו בשלטון נפשע, ובכך המיטו אסון נורא על עצמם ועל עמם, צריכים לקחת אחריות למעשיהם. נכון שנתניהו הבטיח לטפל בטרור וביוקר המחיה, ולא סיפר לבוחרים שעיקר עניינו הוא להשתלט על מערכת המשפט כדי להבטיח לעצמו זיכוי מכתבי האשמה נגדו, אבל הציבור הכיר אותו מספיק שנים כדי לדעת עם מי יש עסק, ובכל זאת בחר בו שוב, ובכך המיט אסון נורא על המדינה כולה והביא להרס חבלי ארץ שלמים במדינת ישראל שנבנו וטופחו במשך מאה שנות חלוציות, שאותה ואת ערכיה רמס הליכוד ברגל גסה מאז שעלה לשלטון.

ואיך הלך הציבור שולל אחרי ההבטחות למיטוט החמאס ממי שבמשך שנים הסביר שהחמאס הוא נכס לישראל, דאג למימון החמאס ואחרי כל מתקפה נוספת של החמאס על ישראל הגיב במתן הטבות לחמאס ובהחלשת ורמיסת הרשות הפלשתינית שעמה יש לישראל תיאום בטחוני, לא מושלם אבל משמעותי מאד. איך הסכין הציבור עם הניהול המרושל של המלחמה, ללא תכנית מסודרת, ללא מטרות מוגדרות מלבד מליצות ריקות על מיטוט וריסוק החמאס, תוך דחיית האפשרות היחידה לדחוק את החמאס משליטתו ברצועה – החזרת הרצועה לשליטת הרשות הפלשתינית, שרק בשיתוף פעולה איתה יהיו מדינות ערב המתונות מוכנות להכניס את צבאן לרצועה ולסייע לשמירת השלום. כיצד לא הבין הציבור שנתניהו עושה הכל כדי להשאיר את חמאס ברצועה, והטבח בשמחת-תורה לא שינה דבר בהשקפת עולמו ובדרך התנהלותו, בבחירתו להעדיף את ארגון הטרור הקיצוני והאכזרי ללא גבול על פני הקמתה של מדינה פלשתינית שמנהיגיה מוכנים לחיות לצד ישראל ולא חולמים למחוק אותה מעל פני האדמה כמו אנשי החמאס, ששאיפתם לכבוש את ישראל ולמחותה מעל פני האדמה כה חזקה, שהם היו משוכנעים שכך אמנם יקרה, ומתוך שאיפותיהם ההזויות פעלו באכזריות חסרת מעצורים ובלתי נתפסת בקיצוניות שלה. מי שלא מסוגל להבחין בין הרשות הפלשתינית לבין החמאס, ומעדיף ארגון מפלצתי ברצחנותו ושפלותו על פני אנשים שמוכנים לפשרה ודו-קיום עם ישראל, חזקה עליו שיביא על ארצו אסון, שכך אכן קרה.

גם כעת ממשיך נתניהו לשקר: הוא מדבר על מלחמה כאשר כבר שבועות שצה"ל הפחית את כוחותיו ברצועה וצמצם את פעילותו בעיקר לשמירת בטחון חייליו, אבל נתניהו ממשיך לדבר על מלחמה שאיננה נגמרת כדי לדכא את יריביו הפוליטים ואת הרבים שמאסו בשלטונו, שהופך מיום ליום ליותר גחמני, יותר אלים כלפי מתנגדיו ופחות ופחות דמוקרטי. ברשימתי הקודמת כתבתי על אלימות השוטרים שראיתי ביום שלישי בערב כנגד מחאת משפחות החטופים. מאז שמעתי עדויות נוספות על האלימות הקשה שהפעילו שוטרים באותו ערב ובהזדמנויות נוספות כלפי משפחות החטופים ותומכיהן ללא כל הצדקה, כשהם מאשימים את המוחים באלימות נגד המשטרה, שהגיעה לרחוב עזה הרבה לפני משפחות החטופים עם פרשים, מכת"זיות ובואש, בכוונה לדכא את מחאת משפחות החטופים שהחלה לצבור תאוצה, כאשר הציבור מבין יותר ויותר שהממשלה מונעת גם את החזרת החטופים וגם את הניצחון על החמאס. שיתוף הפעולה בין בריוני משטרת בן-גביר לבין תעמולת נתניהו מושלם: כששוטר הטיח מפגין בשוטרת שנפגעה ופיה שתת דם, שיקרה המשטרה שמפגין היכה שוטרת. למרבה המזל היה תיעוד שהוכיח כי המשטרה היא שנהגה באלימות ולא המפגין, והמשטרה נאלצה לחזור בה מההאשמה. כעת ינסו מן הסתם לפטור מעונש את דורס המפגינים שהוא ובנות לווייתו תועדו מקללים את המפגינים כמנהג הביביסטים לפני הדריסה. עם מצוין לא מפקיר בשנית אנשים שנחטפו מביתם בגלל הפקרה שטנית של ממשלה שדואגת רק לאינטרס של עצמה ולא עוזר לממשלה זדונית ומנוולת להתנכל למשפחות של חטופים ולא נותן לגיטימציה להתרת דמם. עם מצוין קם לתמוך בבניו ובנותיו החטופים והמעונים ולא מתייחס אליהם כאילו סבלם איננו מעניינו וכאילו מישהו עושה להם טובה, כאשר המדינה שהפקירה אותם היא זו שמחוייבת להצילם, והעם שבחר בממשלה הנוראה צריך לא רק לבקש מהם סליחה, אלא לקום ולהילחם למענם ולא להפנות להם את גבו כשחייהם בסכנה. אבל העם שלנו גרוע ולכן יש לו ממשלה איומה, ולכן הוא סובל ויסבול עוד הרבה, עד שיקום ויסלק את ממשלת הזוועה.   

מהמרפסת ראיתי רק אלימות של שוטרים

ארבעים שנה אני גרה ברחוב עזה מספר 46 בקומה העליונה. בדיוק מול ביתו של בנימין נתניהו שנמצא מצדו השני של הכביש. ביתו של נתניהו נמצא על הכביש הראשי. בדיוק במקום הזה מתפצלת מהכביש סמטה צרה בדמות בננה שמקיפה את גינת אנה טיכו ומתחברת מחדש לכביש הראשי בקצה הדרומי של הגינה. ביתי הוא הראשון בסמטה שנחשבת לחלק מרחוב עזה ואין לה שם נפרד. רחוב עזה ההומה מפריד בין בית נתניהו לגינת טיכו, אבל מאז מוצאי שבת רחוב עזה נחסם במקומות רבים באמצעות מחסומים צהובים ניידים שאפשר להזיז בקלות יחסית. אולי העובדה שהכביש נחסם לתנועה גרמה לכתב "הארץ" בר פלג לכתוב משפט כזה "המפגינים הגיעו לרחבה שלפני ביתו של נתניהו". אין שום רחבה לפני ביתו של נתניהו. יש כביש עמוס, אלא אם כן חוסמים אותו לתנועה, מה שקורה בשנה האחרונה לעתים מאד קרובות, ואז רחוב עזה שהוא עורק תנועה מרכזי בין דרום ירושלים לצפונה נחסם גם לתנועת אוטובוסים ותושבי רחביה שרובם זקנים או סטודנטים ולכן תלויים בתחבורה ציבורית נותרים ללא תחבורה. הסבל שגורמת משפחת נתניהו לתושבי השכונה איננו מעניין איש. אבל לא על כך אני רוצה לכתוב כעת.

אני מכבדת את העיתונאים ואת תפקידם הקשה, אבל כמות הדברים הבלתי נכונים שנכתבו ונאמרו ביממה האחרונה על מה שקרה ברחוב עזה בליל אמש מוציאה אותי מדעתי. למשל מואב ורדי, כתב שמאד מקפיד על דיוק בדבריו, אמר "מעון ראש הממשלה" ואז תיקן את עצמו: "לא המעון, ביתו הפרטי של נתניהו". מרוב רצון לדייק הוא טעה: בראשית כהונת הממשלה הנוכחית ניצל נתניהו את הרוב הקואליציוני כדי להעביר חוק שהפך את שני בתיו הפרטיים, ברחוב עזה ובקיסריה, למעונות רשמיים של ראש הממשלה, ולפיכך חייב את אוצר המדינה לממן את הוצאותיהם של שני בתים אלה. הסיבה לכך היא כביכול השיפוץ הבלתי נגמר במעון הרשמי ברחוב בלפור. הסיבה האמיתית היא שנתניהו יכול לעשות ככל העולה על רוחו ואכן כך הוא עושה. בשום מדינה דמוקרטית לא יכול ראש הממשלה או הנשיא להכריז על ביתו הפרטי כמעון רשמי ממומן. זה עירוב לא דמוקרטי בין רכושו הפרטי של השליט לרכוש ציבורי. זה כמובן איננו המאפיין הבלתי דמוקרטי היחיד של ראש ממשלת ישראל. ובכן מואב ורדי לא דייק הפעם: ביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה מוגדר כעת כמעון רשמי של ראש הממשלה, ואפילו כתבים בכירים וידענים אינם מודעים לכך, ולאי הנורמליות שיוצר המצב הזה, שבו סובלת שכונה שלמה מכך שראש הממשלה החליט לקבוע את משכנו הרשמי על עורק תנועה מרכזי שנחסם לתנועת מכוניות ואוטובוסים לימים ארוכים, ובכל עת שהוא נכנס או יוצא מביתו נחסם גם לתנועת הולכי רגל למשך חמש או עשר דקות. אינני יודעת מי הפיץ את השמועה שנתניהו איננו מתגורר בביתו ברחוב עזה. נכון שלעתים הוא שוהה באחד מבתיו האחרים או מתארח בבית אחר, לרוב כאשר עורכים בבית ברחוב עזה שיפוצים. אבל הוא בהחלט מתגורר בבית, וכשכנתו מעבר לכביש קל לי מאד לדעת לא רק שהוא מתגורר בבית, אלא מתי הוא יוצא ונכנס, כי המאבטחים מבקשים אז ממני ומכל מי שעובר ברחוב לעצור ולהמתין לבואו או לצאתו. בערב שלפני הניתוח שעבר הוא ישן בביתו ברחוב עזה אבל מאז שוחרר מבית החולים הוא שוהה כנראה במקום אחר.

כפי שסיפרו לי כמה מכרים שמתגוררים ברחוב בלפור, נתניהו ממשיך לבקר גם במתחם בלפור כי לדבריהם שם הוא מסתפר ומתאפר. אנשים שמתגוררים שם אמרו לי שהם ראו אותו במו עיניהם מגיע לשם. אני אישית לא ראיתי אותו מגיע לשם.

אתמול בערב הייתי במאהל החטופים בטרה-סנטה כשראיתי שני פרשים רכובים נכנסים לרחוב עזה מצפון ויורדים דרומה לעבר בית נתניהו. לא היה אז איש בכביש ותמהתי על הגעת הפרשים. כנראה הודיעו להם שיש צועדים בדרך לרחוב עזה והם הגיעו כדי להרחיק אותם. קצת אחרי שמונה וחצי הגעתי הביתה וכרבע שעה מאוחר יותר שמעתי המולה מכיוון גינת טיכו שביתי צופה עליה. היו שם אנשים, חלקם עם חולצות אדומות, חלקם נושאי אבוקות, שהסתובבו בגינה וצעקו: "אתה הראש אתה אשם". אחר כך שמעתי שהם צעקו "עכשיו, עכשיו" והם התכוונו כמובן להחזרת החטופים. הם לא התקרבו לביתו של נתניהו שנמצא כאמור מצדו השני של רחוב עזה ומוקף בחומה ובגדרות. הם הסתובבו בגינה והשמיעו קריאות. הם לא היוו סכנה לאיש. לפעמים חוסמים את הכניסות לגינה, אבל אתמול בערב הן לא היו חסומות.

אחר כך ראיתי בסמטה שבין הגינה לביתי, לפני בית 48, בחור בחולצה אדומה אוחז אבוקה ובחורה בחולצה תכלת. הם היו רק שניים, ואז ראיתי ארבעה שוטרים עטים על הבחור ותופסים אותו בכוח, ועוד שני שוטרים תפסו את הבחורה והיא נפלה על הכביש. השוטרים גררו אותם משם.

מה בדיוק קרה אז בתוך הגינה לא הצלחתי לראות, אבל בטלויזיה ראיתי את השוטרים גוררים בכוח את איילה מצגר שחמיה הקשיש חטוף בעזה והיא מאד פעילה להחזרת החטופים וזיהיתי שהשוטרים גוררים אותה מגינת טיכו שליד ביתי, שרחוב עזה מפריד בינה לבין בית נתניהו. אף לא אחד מהאנשים שהבחנתי בהם בגינה לא התקרב לבית נתניהו. הם רק הסתובבו בגינה, שלא היתה חסומה, וצעקו כאמור "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו, עכשיו" ואולי עוד קריאות שלא שמעתי היטב.

אני מספרת רק על מה שראיתי בעיני ושמעתי באוזני. אינני יודעת מה התרחש במקומות שלא ראיתי ולא שמעתי. אמרו שמפגינים תקפו שוטרים באלימות ופרצו מחסומים. יכול להיות. אני לא ראיתי דברים כאלה, ראיתי רק מה שתיארתי – אלימות של שוטרים כלפי אזרחים שהסתובבו בגינה שמול ביתו של נתניהו וצעקו "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו, עכשיו".

ראיתי בטלויזיה גם את הבחור ששכב מתחת למכת"זית. בר פלג כתב שזו פעם ראשונה שמפעילים בשכונה בואש, אבל זה לא נכון. גם בפעם הקודמת שמשפחות החטופים הפגינו ליד בית ראש הממשלה הפעילו בואש וגם אז אמרו שהמפגינים היו אלימים. היתה צחנה בשכונה במשך ימים וגם עכשיו יש. כתבתי על כך גם אז. אינני זוכרת שום מקרה אחר בארבעים שנות מגורי בשכונה שבו הופעל הבואש. רק כלפי משפחות החטופים בשתי הפעמים שבהן הפגינו ליד בית נתניהו. העובדה הזו איננה מקרית והיא מדברת בעד עצמה.

אני משוכנעת שאם היתה אלימות בהפגנה השוטרים יזמו אותה ונתניהו מינף אותה וכרגיל ראשי האופוזיציה והתקשורת נפלו בפח וגינו את המפגינים שהיו בעצמם קורבנות לאלימות המשטרה שתוכננה לדעתי מראש. אחרת אינני יכולה להסביר את הופעת הפרשים חצי שעה ויותר לפני שהמפגינים הגיעו לקרבת ביתו של ראש הממשלה, ועם כל הכבוד לעיתונאים הנכבדים ולשאר המגנים, סיבוב בגינת טיכו בקריאות "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו עכשיו" איננו "פריצת מחסומים" ו"נסיון לפרוץ לבית ראש הממשלה", בדיוק כמו שקריאות דמוקרטיה ליד המספרה של שרה נתניהו השקרנית והמנוולת שטענה שצבאו על דלת המספרה ורצו לרצוח אותה אינן ניסיון לינץ'. חבל מאד שהאופוזיציה למול המנוול השקרן והמסית נתניהו כל כך עלובה וניתנת כל כך בקלות למניפולציה, וכך גם התקשורת. רק את יוסי אלי מערוץ 13 ראיתי גם אתמול בטלויזיה וגם היום ברחוב עזה ושאלתי אותו אם הוא ראה מפגינים מכים שוטרים. הוא אמר שהיו דברים כאלה ואני מאמינה לו, אבל אני במו עיני ראיתי רק שוטרים מכים מפגינים ביחס של שניים לאחד ובלי שום סיבה. עכשיו בטח איתמר בן-גביר יקדם אותם כמו שהוא הבטיח, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלת תם, מדוע המשטרה כל כך עוינת דווקא כלפי משפחות החטופים ומדוע היא כל כך אלימה.  

היום הציבו ברחוב עזה במקום מחסומים ניידים גדרות גבוהות קבועות. שלא תגידו שאין הפקת לקחים מטבח שמחת תורה.

אין מפלט מסוכני הרעל

 

הערב הלכתי למאהל החטופים בטרה-סנטה וכל רחוב עזה היה חסום עוד מהבוקר, בכל כמה עשרות מטרים הציבו מחסום והרבה שוטרים ושוטרות עמדו שם וגם רכבים של המשטרה. ליד אחד המחסומים עמדה שכנה ושפכה את לבה שאי אפשר לסבול יותר את החסימות האלה ובאופן כללי אי אפשר לסבול יותר את נתניהו. גם לי היו כמה רגעי משבר לפני כמה שבועות שהרגשתי שאני כבר לא יכולה לשאת את החסימות שאין להן שום הצדקה, כי הבית של נתניהו מוקף חומה עם שערים אלקטרוניים וגדר סורגים עם סוכות שמירה ומאבטחים ואין שום סיבה אמיתית לחסום את כל רחוב עזה לתנועת מכוניות חוץ מפרנויה והתעללות באזרחים שזה המאפיין העיקרי של משטר נתניהו. השכנה אמרה שאנחנו שבויים של נתניהו ואמרתי לה שלפחות אנחנו שבויים ברחוב עזה ולא בעזה. היא דיברה ודיברה על כמה שהמצב נורא ואמרתי לה שהמעט שאנחנו יכולות לעשות זה ללכת להפגנות ובאמת אנחנו הולכות, אבל עדיין מרגישים חוסר אונים שקשה לשאת. השכנה לא הפסיקה לשפוך את לבה ואז בא מישהו עם כלב והייתי צריכה לברוח משם כדי שאושר לא יתנפל על הכלב הזה והלכתי למאהל החטופים. זמן קצר אחרי הגיעה לשם אשה צעירה ושאלה אם גם היא יכולה להחזיק שלטים של חטופים. אמרתי לה שכולם יכולים ותמיד שמחים שבא עוד מישהו. היא סיפרה שהיא מבארי ושהיא גרה כבר כמה שנים בירושלים, אבל בשמחת תורה היא היתה בבארי. הייתי צריכה לשתוק ולתת לה לספר רק מה שהיא רוצה, אבל לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותה שאלות, והיא סיפרה שבשמחת-תורה היא היתה שתים-עשרה שעות בממ"ד עם אחיה ואמה, והמחבלים נכנסו אליהם הביתה וירו בדלת הממ"ד וגם זרקו רימון, אבל לא הצליחו לפרוץ את הממ"ד והם לא נפגעו ונשארו שם עד שצה"ל חילץ אותם, אבל כל השכנים מסביבם נרצחו. היה לה מאד קשה לדבר על זה והיא ביקשה לדבר על דברים אחרים. היא הלכה להסתכל בשלטים וחזרה עם שלושה שלטים של חטופים מבארי, והיא אמרה שאחד מהם הוא חבר טוב של אחיה ושאשתו נרצחה. היא קראה לו בשם חיבה. היא אחזה בשלושת השלטים וראיתי שהיא בוכה. היא אמרה שהיא באה פעם ראשונה למאהל כי קודם היא לא היתה מסוגלת. אחר כך בא בחור מוזר קצת ושאל מי הנשים בשלט שהחזקתי. הוא שאל בלחש כאילו זה סוד. החזקתי את התמונות של כרמל גת ושל התצפיתנית לירי אלבג. אני משתדלת להחזיק תמונות של נשים. הבחורה מבארי אמרה שכרמל גת נחטפה מבית לידם. האיש המוזר עמד לידינו קצת והלך, ואז בא איש מבוגר ונעמד לידינו, ובא גם בחור חביב עם מבטא אמריקאי ואמר שהוא שונא פוליטיקה ורוצה להקים מפלגה של אהבת חינם. אמרתי לו שאומרים ככה אבל יש רק שנאת חינם, אין אהבת חינם, כי לאהבה לא צריך סיבה. האיש המבוגר אמר לו שאין קונים לאהבת חינם, והוא התכוון כפי שהתברר בהמשך לעצמו. אחר כך הוא אמר ש"אחים לנשק" זה ארגון פשע, והבחור האמריקאי, שאמר שהוא עולה חדש, שאל מי? והמבוגר אמר לו שאחים לנשק זה ארגון פשע כמו האחים המוסלמים ושהם הלכו להרוס את מאה שערים. חשבתי שאולי הם הפגינו שם נגד חוק ההשתמטות. הוא לא היה חובש כיפה אז הבנתי שהוא מתנגד לאחים לנשק מסיבות אחרות. אמרתי לו שלא יפה לקרוא לאנשים שמשרתים בצה"ל ארגון פשע ואחים מוסלמים, ושאני מבקשת שלא ידבר ככה במאהל, כי מוסכם לא לדבר שם על פוליטיקה, למרות שכולם יודעים שהממשלה מתנגדת לעסקת חטופים ורוצה להמשיך את המלחמה לנצח בתקוה שלא יעיפו אותם כל עוד המלחמה נמשכת, ולכן החזרת החטופים היא עניין לגמרי פוליטי, אבל מוסכם לא לדבר על זה במאהל וזה לגמרי בסדר. היה ברור לי שמי שאומר על האחים לנשק שהם ארגון פשע והם כמו האחים המוסלמים שזה כנראה מין צורה להגיד שהם כמו ערבים שככה נתניהו בדרך כלל מסית נגד ערבים ומי שמדבר ככה הוא ככל הנראה חסיד של נתניהו ולא בא למאהל החטופים מכוונות טובות. ביקשתי שהוא יילך. ממילא הוא לא החזיק שום שלט ולא נראה לי שהוא התכוון לתמוך בהשבת החטופים. ואז באה המתנדבת שהיתה אחראית היום על המאהל וביקשה עזרה בהפעלת הגנרטור שכל פעם נכבה ואז חשוך במאהל, שזה לא באמת משנה כי זה לא מפריע לעמוד בכביש עם השלטים וגם היום ארוך עכשיו, כשכבר יש שעון קיץ. כולם נכנסו למאהל והפעילו את הגנרטור ואחר כך האיש המבוגר שדיבר סרה באחים לנשק הלך סופסוף וחשבתי למה הוא בא בכלל. כל הזמן רציתי וביקשתי ממכרים שיבואו למאהל החטופים לתמוך ופתאם רק רציתי שהאיש הזה יילך, וחשבתי שאולי שלחו אותו בכוונה להציק ולהפריע ולסכסך, כי זה מה שביביסטים עושים בכל מקום, כי הביביזם זו תנועה של רשעות והחסידים של נתניהו גם הם אשמים באסון שקרה לנו, לא רק הוא ושותפיו הפוליטיים אשמים, אלא גם אלה שתומכים בהם ושהעלו אותם לשלטון, ועכשיו מנסים להכפיש את כל מי שמנסה להציל את המדינה מהאסונות שהם המיטו עלינו. אני מקוה שהאיש הזה לא יבוא יותר למאהל החטופים, אבל נראה שהאנשים מסוגו לא ירפו מאיתנו וימשיכו לרדוף אותנו בכל מקום, וזה אחד הדברים שמעיק על הנשמה וחונק.

שיחת גברים

 

 

מכל השיחות המזעזעות שהתנהלו בשנת 2016 בין מי שהיה אז, למרבה הבושה, ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, לבין השופט איתן אורנשטיין שביקש להתמנות לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, והתפרסמו בכתבתו של חיים לוינסון במוסף השבת של "הארץ" בסוף השבוע האחרון (22.3.24), זיעזעה אותי יותר מכל שיחה שאיננה מצוטטת, רק מתוארת בכתבה. לצורך מיון המועמדים ומתן המלצות למינוי הוקמה ועדת איתור ובה שלושה גברים: שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, נשיא בית המשפט המחוזי בצפון אברהם אברהם ומנהל בתי המשפט מיכה שפיצר. ועדה של שלושה גברים. איש לא חשב שבוועדה שאמורה לברור בין מועמדים שחלקם נשים וחלקם גברים, ראוי שתהיה גם אשה. לרוב מספרים לנו שבמערכת המשפט היחס לנשים הוא שוויוני, וככל הנראה לא שמעו במערכת המשפט על הטיות בלתי מודעות בשיפוט – גם אצל שופטים מקצועיים. לפני הוועדה הופיע גבר נוסף, אפי נוה, שקנה לעצמו מוניטין כרודף שמלות. יש אנשים, גברים בעיקר, שחושבים שרודפי שמלות אוהבים נשים. הם לא. הם רואים בהן חפץ לעינוג עצמי ותו לא. אפי נוה הוא אחד הגרועים שבהם. במערכת המשפט יש שופטות חכמות, הגונות, ישרות ואמיצות, למשל דבורה ברלינר, למשל דליה גנות. נוה איננו אוהב שופטות סמכותיות כאלה שמביטות בבוז באדם נאלח כמוהו. הדמות הראויה בעיניו למינוי לשופטת היא אתי כרייף, שעמה ניהל רומן ופעל למנותה לשופטת, למרות ציוניה הנמוכים ולמרות שבראיונות שנתנה שלא בטובתה התברר שכלל איננה מבינה מה הבעיה בכך שחבר ועדה שניהל עמה רומן פעל למנותה לשופטת. אמנם לא הוכח קטיגורית קשר בין הרומן לבין המינוי כדי להרשיע אותה ואת נוה בעבירת שוחד, לכן הסתפקו בהתפטרותה של כרייף מכהונת שופטת, ולמרבה הצער במקום לטלטל ולטהר את המערכת בעקבות חשיפת השחיתות, ניסו לטאטא את השערוריה מתחת לשטיח.

דליה גנות הגישה גם כן מועמדות לנשיאות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ואפי נוה היה נחוש למנוע את מינויה לנשיאה ובכלל חפץ לסלק אותה ממערכת המשפט, כדי שלא תדון בתיקים שלו. אפי נוה לא אוהב אנשים, ובמיוחד לא נשים, שאי אפשר לגנוב איתם סוסים. עם אורנשטיין הוא מצא שפה משותפת. הוא הבטיח לתמוך במינויו לנשיא בית המשפט בתנאי שאורנשטיין יפעל להרחקת השופטת דליה גנות מתיקיו של אפי נוה, בלשונו של נוה כפי שמצוטט בכתבה: "אתה נותן רק התחייבות אחת, אחת! אתה מעיף אותה מהתיקי נזיקין, לא מעניין אותי לאן". אורנשטיין הגיב בצחוק. בשיחות נוספות הוא הציע לאורנשטיין להעביר את השופטת גנות לתיקי פירוקים. בסופו של דבר אורנשטיין לא נדרש לממש את התחייבותו לנוה: כששמעה על מינויו של אורנשטיין לנשיא התפטרה דליה גנות ופרשה, לקול צהלתם של נוה ואורנשטיין כאחד.

נחזור לוועדת האיתור: יושבים שלושה גברים ולפניהם מופיע גבר רביעי שאיננו נטול אינטרס, ומכפיש ללא מעצורים את השופטת דליה גנות. את השיחה הזו אנו יכולים רק לדמיין לעצמנו. גבר מושחת, שפל וגס רוח, עומד ומכפיש את השופטת דליה גנות לפני שלושה גברים אחרים בסגנון שאנו כבר מכירים משיחותיו המצוטטות, ואין בחדר אשה שתגן על כבודה של גנות.  

בשיחה נוספת עם אורנשטיין אומר נוה על הופעתו לפני וועדת האיתור: "איילת (שקד) אמרה לי – "רצחת את גנות שם". בשיחה אחרת הוא אומר לאורנשטיין: "הרגתי אותה, נכון. היא (שקד) קיבלה את הפרוטוקול, והיא אומרת לי – הרגת אותה".

זוהי עדות מאלפת לגבי האופן שבו גברים שולטים בעולם וחוסמים את דרכן של נשים, ודוקא במערכת המשפט שמתיימרת להיות שוויונית והוגנת כלפי נשים. לפני אורנשטיין כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב השופטת דבורה ברלינר. נוה התלונן עליה בפני אורנשטיין: "אי אפשר לעבוד עם ברלינר. היא כזאת בוקית. כשקלטתי שאין עם מי לדבר הלכתי לעבוד עם איילת (שקד). חבל לבזבז זמן. היא (ברלינר) לא פוליטיקאית בכלום". כמו כן כינה את ברלינר "אוטיסטית", "יבשה" ו"צנון". כך ייאמר על שופטת ישרה שאי אפשר לגנוב איתה סוסים. איילת שקד, חברתו ושותפתו לפשע של אפי נוה, היא לגמרי פוליטיקאית שתמיד אפשר לגנוב איתה סוסים. נשים כאלה אפי נוה אוהב. יש אנשים שחושבים את איילת שקד לפמיניסטית. אני אינני ביניהן. הצלחתה בפוליטיקה, לפחות למשך כמה שנים הרסניות למערכת המשפט, מוכיחה לצערי את תחושתי העצובה שנשים מצליחות רק כאשר הן בוגדות באחיותיהן ומשתפות פעולה עם גברים שוביניסטים ועושות עמהם יד אחת נגד נשים הגונות ומוכשרות. בוודאי ששלטון הימין הוא הרסני לא רק למעמדן של נשים במערכת המשפט, אלא מסכן את חייהן ממש, כפי שעושה השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר כאשר הוא מעודד חלוקת נשק גם לגברים אלימים, ומעניש את מי שמתנגד לכך, כמו הארגון שהקימה לילך בן-עמי לזכר אחותה מיכל סלה ז"ל שנרצחה בידי בעלה לעיני בתה הפעוטה, ארגון שמסייע לנשים קרבנות אלימות, שתקציבו קוצץ לאחר שהתריע מפני חלוקת הנשק המופקרת של השר בן-גביר.  

עוד שופטת שנוה בז לה היא נשיאת העליון המנוחה מרים נאור, שלא היתה מודעת לתככים שרקם נוה מאחורי גבה. לאחר מינויו של אורנשטיין נוה מספר לו: "הנשיאה לא מדמיינת. היא מדברת איתי, אומרת לי נו, אני שמחה שהשרה קיבלה את ההמלצה שלי, ולא נעים לי להגיד לה – את חיה בסרט."

לרגע שמחתי שמרים נאור ז"ל כבר איננה איתנו, ואיננה צריכה להתמודד עם הזוהמה הזו שכדרכה של זוהמה סופה להתגלות. איך שהגברים החכמים מסדרים ביניהם את העולם ודופקים את הנשים שאין להן מושג. זהו מותר השיפלות על ההגינות, השקר על האמת והרע על הטוב. אכן אלה החיים.

מפני שהם מתנחלים

 

כששמעתי שהאחים קלמנזון מהתנחלות עתניאל יקבלו את פרס ישראל החדש לגבורה, הם לבדם, חשתי מועקה וגם עלבון, ולא בגלל האחים קלמנזון, שיצאו ביוזמתם בבוקר שמחת-תורה לבארי השורץ מחבלים, ובעזרת הג'יפ הממוגן שלהם ונשקם האישי ותחת אש המחבלים, חילצו מהבתים שהמחבלים הציתו עשרות אנשים והצילו את חייהם, עד שהאח אלחנן ז"ל נהרג מירי מחבל שהסתתר באחד הבתים. לאחים קלמנזון מגיע כל הכבוד על מעשי גבורתם שהצילו חיים רבים, ולא צריך לייסד פרס חדש לצורך זה. מאז מלחמת השחרור מעניק צה"ל על גילויי גבורה יוצאי דופן עיטורים, הגבוה ביניהם עיטור הגבורה, שהחליף בשנת 1970 את אות גיבור ישראל שהוענק אחרי מלחמת השחרור. האחים קלמנזון זכאים לקבל את עיטור הגבורה, או את פרס ישראל לגבורה, שמנסה ליצור מקבילה אזרחית לעיטור הגבורה הצבאי, אבל כמותם היו עוד גיבורים בשמחת-תורה בעוטף עזה: למשל כיתת הכוננות של הישוב שלומית שהצילה את הישוב הסמוך אליהם פרי גן, ושניים מתוכם נהרגו בקרב עם המחבלים, והיו לוחמים נוספים בכיתות כוננות נוספות, שלחמו בגבורה מול עשרות מחבלים והצילו חיים, והיו אנשים שנכנסו שוב ושוב לשטח המסיבה ברעים וחילצו משם אנשים, למשל בן בנימין שמעוני ז"ל, שחילץ חברים מן המסיבה וחזר לשם פעמיים לחלץ אנשים נוספים, אך בפעם השלישית נהרג בעצמו. והיו רופאים ואחיות שטיפלו בפצועים תחת אש המחבלים וחלקם נהרגו, כמו הרופא מבארי דניאל לוי ז"ל. היו הרבה סיפורי גבורה בשמחת תורה בעוטף עזה, ורבים מהגיבורים האלה ראויים לקבל את עיטור הגבורה או עיטור העוז, אבל רק האחים קלמנזון יקבלו את פרס ישראל לגבורה אזרחית שהמציא שר החינוך יואב קיש כדי למנוע את חלוקת פרסי המדע והיצירה לאנשי אקדמיה ותעשייה ויצירה שאינם נושאים חן בעיני הממשלה שהביאה עלינו את האסון ומנסה להתנער מאחריות לאסון, שבבסיסו הקונספציה של נתניהו וסמוטריץ' שהחמאס הוא נכס, וצריך לחזק אותו כדי להחליש את הרשות הפלשתינית וכך למנוע הקמת מדינה פלשתינית, שהובילה לקונספציה שאפשר לקנות את החמאס בכסף, שהובילה לקונספציה שהחמאס מורתע, שהובילה להעברת כוחות הצבא שהיו אמורים להגן על עוטף עזה ליהודה ושומרון כדי לרצות את המתנחלים. וכך מבלי שהתכוונו לכך, הביאו המתנחלים אסון על עוטף עזה ויושביו, ומעשי הגבורה של האחים קלמנזון אינם יכולים ואינם צריכים למחוק את המציאות העצובה הזו, שבה הביא כוחו הפוליטי הגדול מדי של המגזר המתנחלי להרס חבל ארץ שלם במדינת ישראל שנותר מופקר וזנוח להחריד, ועצם סיפור הגבורה של האחים קלמנזון מדגיש את גודל המחדל וההפקרות, כי הצבא שמדינת ישראל משקיעה בו את מיטב תקציבה היה צריך למנוע את חדירת המחבלים לישובי עוטף עזה, ואם לא הצליח בכך, היה צריך לפחות לחלץ ולהציל את האנשים, ואם שני אחים עם ג'יפ ממוגן ונשק אישי יכלו להציל אנשים כה רבים, ניתן רק לשער כמה יכול היה צה"ל להציל אילו תיפקד כראוי, שכמובן לא רק הצבא אשם בכך אלא הממשלה והכנסת שהיו אמורות לתחזק ולכוון את הצבא להיות מוכן למתקפה כזו שכידוע גם קיבל לא מעט התראות לכך. מתן הפרס לאחים קלמנזון לבדם נועד למכור את סיפורה של ממשלת המחדל והאסון, לצייר תמונה שלפיה המתנחלים הם אלה שהצילו את קיבוצי עוטף עזה, בעוד שבפועל המתנחלים כמגזר רב עוצמה פוליטית גרמו לאסון, ושום מעשה גבורה אישי, ראוי ככל שיהיה, איננו יכול למחוק את האמת העצובה של קונספציית המחדל של הימין המתנחלי. האחים קלמנזון מקבלים איפוא את הפרס מפני שהם גיבורים, אבל באותה מידה מפני שהם מתנחלים, ומפני שהסיפור שלהם הוא הסיפור שנוח לממשלה ורצוי לממשלה להבליט, ואמנם הפרסים יחולקו כרגיל, אבל הממשלה לא ויתרה על ניצול הפרס כדי לקדם את הסיפור הרצוי לה, ורק את הסיפור הזה. כמה נלוז לדבר על אחדות כאשר ממשלחת המתנחלים מעניקה פרס למתנחלים בלבד ומתעלמת מגבורתם של כל האחרים שאינם מתומכיה, ועוד מתיימרת לעשות זאת בשם האחדות, הסיסמה השקרית ביותר של הממשלה הזדונית ביותר והמסיתה ביותר, שיכלה בקלות להעביר מסר מאחד לו היתה מקפידה להעלות על נס גם את גבורתם של אנשי הקיבוצים והעיירות בעוטף עזה ביום שמחת תורה שהפך ליום אסון, אבל הממשלה הזו יודעת לחלק פרסים וטובות הנאה רק לתומכיה, ורק להם, ואי אפשר לחוש אלא צער ועלבון על האופן שבו מנכסת ממשלה שנואה ומאוסה את נכסי הרוח של המדינה לטובת עצמה, ובעצם מחלקת פרסים לעצמה ולדרכה.