דר שטירמר על חילול הגזע

במלאת 79 שנים לליל הבדולח אני מביאה את תרגום מאמרו של יוליוס שטרייכר מו"ל "דר שטירמר", שהתפרסם כמה שבועות לפני ליל הבדולח. ראו גם רשימתי "דר שטירמר על ליל הבדולח". טקסטים נוספים מהעיתון תוכלו למצוא תחת התגית "דר שטירמר", וטקסטים נוספים על גרמניה הנאצית תחת התגיות נאצים, שואה, הכחשת השואה ועוד. ההדגשות הן במקור.

דר שטירמר, גיליון 35, נירנברג, ספטמבר 38

חילול גזע ללא קץ?

יהודים מפרים את חוקי נירנברג

מה שמועיל לקיומה או להמשך התפתחותה של קהילה לאומית הוא צדק. מה שמזיק לה, הוא עוול. העם הגרמני הוא קהילת חיים של של אנשים נורדים עם מאפיינים גופניים ונפשיים דומים. הנהגת מדינה שמתירה שאנשים בעלי דם זר (שחורים, מונגולים, יהודים) יתערבבו בחברי קהילת הגזע הגרמנית, מסייעת לכך, שהתכונות הגופניות והנפשיות של העם הגרמני ישתנו ועקב כך יושחתו. אולם הנהגת מדינה שמתירה את השחתת קהילת הדם הגרמנית או אף מקדמת אותה, מזיקה לקיומה ולהמשך התפתחותה של קהילת העם הגרמנית, ולפיכך עושה עוול. אם הנהגת מדינה עושה עוול כזה בכוונה, היא מבצעת פשע.

הידיעה שהתערבבות עם אנשים בעלי דם זר מזיקה לקיומה של קהילת חיים גרמנית, תמיד נמצאה בעם הגרמני, וגם אם מנהיגי העם הגרמני באותם זמנים הזניחו מסיבה כלשהי את שמירת קהילת הגזע הגרמנית מפני דם זר, אזי נזהר מצפונו של העם לפצות על העוול שנעשה. מצפון העם הגרמני הזה הכריז על עירוב הדם כחילול הגזע וחוקק חוקים, שחילול הגזע ייענש אפילו במוות. חוקים אלה, המגינים על הדם הגרמני והכבוד הגרמני, כוונו באופן בלעדי נגד יהודים. הם כוונו נגד יהודים, כי הם בני הגזע הזר היחידים שחיו בקרב קהילת העם הגרמנית. לכן רק היהודים יכלו להיות מעוניינים וכמהים לפורר את מתן החוקים להגנת הגזע. באמצעות המהפכה הצרפתית שחוללו היהודים הם הצליחו, בעזרת האמירה "כל בני האדם שווים", להביא לעידן המכונה נאור, שבסופו של דבר הביא ליהודים בכל מדינות אירופה ובעולם "החדש" שיוויון זכויות אזרחי. אבל שיוויון זכויות זה היה הניצחון על מתן החוקים, שבמשך מאות שנים הגנו על העמים הארים ולפיכך גם על העם הגרמני נגד עירבוב הגזע. בעוד שאותם ממשלים עודדו ככל שרק ניתן את טיפוח הגזע אצל החיות, הם איפשרו לחנך את העם באמצעות המרקסיזם ואמונת הבונים החופשיים וגם התורה הכנסייתית של שיוויון כל בני האדם שהמציאו היהודים, להאמין שהדאגה לשמירת טוהר הדם בקרב האנשים היא בלתי-הומאנית, ימי-ביניימית ולכן מפגרת. זה יכול היה להביא לכך שהעם הגרמני לא רק שלא גילה כל התנגדות לשלטון היהודים שהושם עליו אחרי המלחמה, אלא אפילו נשא חן בעיניו לראות את שלטון היהודים הזה כמתקיים בצדק.

הנאציונלסוציאליזם הגרמני, שהציב לעצמו משימה, לשבור את שלטון היהודים הטוטאלי שקם אחרי המלחמה, הציב לעצמו לפיכך מטרה, שהשגתה נראתה בלתי אפשרית. היא נראתה לרבים בלתי מושגת מכיוון שידעו, ששבירת שלטון היהודים החיצוני תוכל לקרות, רק אם יצליחו לשנות מן היסוד את השקפת העם. השקפה לאומית שראתה את היהודים כבני עמנו, ולכן לא יכלה להבין ולתפוס את אזהרות הנאציונלסוציאליסטים. למרות כל אלה קרה הנס. במאבק הסברה ארוך, קשה, אך מודע למטרה, הצליח הנאציונלסוציאליזם לקרוע את כסות המתים שהיהודי העולמי הניח על עיני העם הגרמני. טובי העם הגרמני מתחילים להתעורר. יותר ויותר מתחזקות ההבנה והאמונה. וההבנה והאמונה סללו את הדרך לאותו יום ניצחון, שהעניק את הכוח במדינה לנאציונלסוציאליזם, ועם כוח זה את היכולת, לשבור את העוול ולשחרר מחדש את הזכות שנולדת יחד איתנו.

צדק הוא מה שמועיל לקיומה והמשך התפתחותה של קהילת החיים הגרמנית, ועוול הוא, מה שמזיק לה. ביום מפלגת הרייך בשנת 1935 הרהיבה הנהגת המדינה הנאציונלסוציאליסטית עוז לקומם שוב בעם הגרמני את חוקי ההגנה, שהיהודי גזל ממנו, ושאותם הניחו האחראים לעברו של העם הגרמני לקחת ממנו. ביום מפלגת הרייך בשנת 1935 חידש מנהיג הרייך השלישי את החוקים, שבמשך מאות בשנים שמרו על דמו וכבודו של העם הגרמני מזיהום ועלבון מצד היהודים. אבל מי שהאמין כעת, שחידוש החוקים יוביל כעת להגנה על הדם הגרמני והכבוד הגרמני, שחילול הגזע על ידי היהודים יסולק מן הרייך הגרמני, עדיין לא הכיר את סודם של היהודים. בספר החוקים היהודי התלמוד מוטלת על היהודים מצווה שלא לציית לחוקי המדינות הלא יהודיות, ולנהוג רק על פי ההלכות שניתנו ליהודים בתלמוד. אבל התלמוד לא רק מתיר ליהודים לקשור את עצמם מינית לנשים לא יהודיות, אפילו מוצהר שם, שילדה לא יהודיה מגיל שלוש מתאימה לניצול על ידי יהודי. זה שהיהודי בכוונה גמורה מבצע חילול ולפיכך השחתה של הגזע הלא יהודי, בזאת הודה יהודי בגלוי לפני בית הדין הגדול בהמבורג. כאשר נשאל כיצד הוא מתעסק רק עם נערות לא יהודיות, הוא הצהיר בגילוי לב ציני, שאין זה מקרה, אלא שזו היתה כוונתו. הוא מסר וידוי זה מרצונו, למרות שידע שבכך לא יקל על מצבו אלא יחמיר אותו.

אם גם חוקי המאסר עם עבודת פרך הקשים ביותר לא יכלו למנוע, שגם לאחר פירסום חוקי המגן של נירנברג, מקרי חילול הגזע בקושי מתמעטים, סיבת הדבר איננה רק ביצר הטבוע באותו יהודי להפקרות מינית. מי שרוצה לענות על השאלה, מדוע היהודי גם באיום של הענישה הכבדה ביותר איננו נמנע מחילול הגזע, חייב לדעת, שחילול הגזע עבור היהודים משמעו מימוש של ההבטחה האלוהית ליהודים. האל היהודי [השם המפורש] באמצעות נציגיו (הרבנים) מוסר ליהודים, שעליהם "לטרוף" את העמים הלא יהודים, ולהפוך לאדוניהם. היהודי יודע, שבאמצעות כל נערה לא יהודיה שחילל, נגרם לעם שאליו שייכת הנערה שחילל, נזק בלתי-הפיך. הנהגת המדינה הגרמנית קיבלה על עצמה להגן על העם הגרמני מעירבוב נוסף עם דם יהודי וכך מהשחתה גזעית נוספת. היהודי מתגונן נגד זה על ידי ביזיון חוקי נירנברג. אפילו העונשים שנגזרו עד כה של 10 ו-12 שנות מאסר עם עבורת פרך לא הצליחו להניא את היהודים ממעשי חילול הגזע שלהם. אם החוקים שנחקקו ביום המפלגה של הרייך בשנת 1935 להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני לא ימלאו את תפקידם, יימנע נזקם של מחללי הגזע על ידי הרחקתם לכל חייהם מקהילת העם הגרמני.

יוליוס שטרייכר